וינגרטן ואח' נ' טי,גי אי, השקעות נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעים לבטל צו לאיסור דיספוזיציה בנכסים, לפי תקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, שניתן ביום 4.5.2010 לבקשת התובעים. על פי הצו, נאסר על הנתבעים לבצע דיספוזיציה בעשרה נכסי מקרקעין במדינות שונות בעולם.

2.הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בשיווק נדל"ן בארץ ובחו"ל. הנתבעים 2- 4 הם נושאי משרה בנתבעת 1.

3.התובעים הגישו תביעה כספית לתשלום סך של 2,729,406 ₪ נגד הנתבעים. בבסיס התביעה עומדת הטענה כי הנתבעים הוליכו אותם שולל תוך שימוש בפיתויים ומצגי שווא, וגרמו להם לחתום על הסכמים לרכישת זכויות בנכסים שונים בחו"ל, תוך הבטחת תשואות גבוהות ודמיוניות. בשלב מסויים חדלה הנתבעת 1 להעביר לתובעים את התשואות המובטחות, ואף החלה לשלוח לתובעים דרישות תשלום בנוגע לנכסים. הבקשה לסעד זמני הוגשה לאחר שלתובעים נודע כי לנתבעת 1 אין די נכסים בישראל להבטחת סכום התביעה נגדה, ובנוסף, הנתבעים איימו על התובעים שבכוונתם למכור את הנכסים לכיסוי "חובותיהם" של התובעים (חובות שלדידם של התובעים, לא היו ולא נבראו).

4.במהלך הדיון שנערך במעמד הצדדים וגם במסגרת סיכומיהם, הסכימו התובעים לצמצם את הצו לנכס אחד בלבד, הוא בית המלון בקוסמוי שבתאילנד.

5.הנתבעים ביקשו לבטל את הצו מחמת שורה של טעמים. בין השאר טענו הנתבעים כי מדובר בתביעה מופרכת, שכן מדובר בהשקעות בנדל"ן שהניבו רווחים נאים לתובעים ולא מדובר בפקדון בבנק שניתן למשכו בכל עת. לטענת הנתבעים, הם לא הטעו את התובעים בשום צורה ואופן. עוד טענו הנתבעים כי לא ניתן ליתן צו נגד נכסים השייכים לעשרות משקיעים שאינם צד להליך, ובוודאי לא כאשר מדובר בנכסים ששויים עולה עשרת מונים על סכום התביעה. כמו כן נטען כי התובעים נמנעו מלצרף כנתבעים את החברות הזרות שהן בעלות הנכסים נשוא הצו. עוד טענו הנתבעים כי התצהירים התומכים בבקשה נערכו על דרך ההפנייה ולכן דינם להמחק; כי לא ניתן לקבל סעד בנוגע לנכסים שאינם נוגעים לסעד הכספי המבוקש בתביעה; כי הבקשה נועדה לשמש פלטפורמה לפרסומים שקריים נגד הנתבעים ברשת האינטרנט וכי הבקשה הוגשה בחוסר נקיון כפיים.

6.לאחר שהמצהירים נחקרו בפניי על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הנתבעים להתקבל, וכי יש לבטל את הצו שניתן ביום 4.5.2010, מחמת שלושה טעמים עיקריים, כפי שיפורט להלן.

7.הטעם הראשון הוא שאין חולק כי הנכסים לגביהם התבקש הצו אינם שייכים כלל לנתבעים, אלא לשתי חברות זרות, המחזיקות את הנכסים בנאמנות לטובתם של עשרות משקיעים, דוגמתם של התובעים. למעשה, התובעים עצמם הם בעלי זכויות באחוזים בודדים בלבד ואף פחות מכך בזכויות ההשתתפות בנכסים. מבנה ההתקשרות לפיו רכשו התובעים את זכויותיהם היה חתימה על הסכמי שיתוף, יחד עם עשרות משקיעים נוספים. בהסכמי השיתוף נקבע כי החברה היזמית, חברת אונטריו הקנדית, תקים חברת נאמנות, וכי נכסי המקרקעין יירשמו על שמה של זו האחרונה. בהתאם לכך נרכשו הנכסים נשוא הצו. התובעים לא צירפו כנתבעים לא את החברה היזמית ולא את חברת הנאמנות, למרות שהן בעלות דין נכונות ודרושות כאשר מבוקש סעד שעניינו נכסים שבשליטתן של חברות אלה. אין כל טעם ליתן צו שעניינו נכסים שאינם שייכים כלל למי מבין הנתבעים.

8.הטעם השני, הנובע מן הטעם הראשון, הוא שגם אם יזכו התובעים בתביעתם, הם לא יוכלו להסתייע בצו הזמני על מנת לממש את זכייתם, שהרי לא ניתן לממש נכסים של צד שלישי לשם גביית חוב של מי שאין לו זכויות קניין בנכסים. בעניננו, הנכסים אינם בבעלות הנתבעים, וממילא אף אם יינתן נגדם פסק דין על מלוא סכום התביעה, לא ניתן יהיה לממש לשם ביצועו את הנכסים לגביהם ניתן הצו הזמני. כידוע, צו זמני נועד להבטיח את ביצועו של פסק הדין בתיק העיקרי, ואם ברור כבר עתה כי תכלית זו לא תושג- הצו הזמני אינו יכול להיוותר על כנו.

9.הטעם השלישי הוא שהותרת הצו על כנו עלולה לגרום נזק לעשרות משקיעים אחרים, באשר על פי הוראות המיזם המשותף, ישנה אפשרות בנסיבות מסויימות למכור את הנכסים. כך למשל, לפי ס' 10 להסכמי השיווק וס' 8 להסכם השיתוף לגבי המלון בתאילנד, נקבע כי בעלי הזכויות לא יהיו רשאים להתנגד לביצוע פעולות של מכירת הנכסים או כל פעולה אחרת שתביא לקידום האינטרסים של כלל המשקיעים. עוד יצויין כי לפי ס' 8.1.1 להסכם השיתוף בנוגע למלון בתאילנד, 60% מהחברים במיזם יכולים להחליט על מכירתו של הנכס. במקרה דנן, הצו נועד למנוע מכירה של נכסים, על אפם וחמתם של עשרות משקיעים אחרים, שלא צורפו להליך ועמדתם בו לא נשמעה. אין זה מתקבל על הדעת כי מיעוט מבוטל של בעלי זכויות בפרוייקטים, יכפה על הציבור הרחב של ייתר בעלי זכויות, המנעות ממכירה של נכסים גם כאשר לאותם עשרות בעלי זכויות עשוי להיות רצון או אינטרס למכור את הנכסים. כמובן שלא ניתן כעת לקבוע מהי עמדתם של אותם עשרות בעלי זכויות אחרים, באשר קולם טרם נשמע, אך מטעם זה ממש אין גם מקום לאסור על מכירת הנכסים.

10.די בשלושת הטעמים האמורים על מנת להביא לביטולו של הצו, מבלי שיהיה צורך להתייחס לייתר הטענות שהעלו בעלי הדין.

11.אשר על כן, הצו לאיסור דיספוזיציה בנכסים מבוטל כמבוקש על ידי הנתבעים. הוצאות הבקשה, בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, תהיינה לפי התוצאות בתיק העיקרי.

12.המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אב תש"ע, 29 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, רשם

ביהמ"ש המחוזי ת"א התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: